איך יוצרים שרת Minecraft Bedrock (משחק חוצה פלטפורמות לקונסולה ולנייד)

Bedrock או Java: באיזה שרת אתם באמת צריכים?

ל-Minecraft יש שתי מהדורות, והן לא יכולות לחלוק שרת — שחקן Bedrock לא יכול להצטרף לשרת Java, ושחקן Java לא יכול להצטרף לשרת Bedrock. אז לפני הכול, בררו באיזו מהדורה משחקת הקבוצה שלכם.

אתם צריכים Bedrock אם מישהו בקבוצה שלכם משתמש ב:

• Xbox (Series X|S או One)
• PlayStation (5 או 4)
• Nintendo Switch
• טלפון או טאבלט (iOS או Android)
• אפליקציית "Minecraft for Windows" מחנות Microsoft

כל אלה הם Bedrock. כל המטרה של Bedrock היא משחק חוצה פלטפורמות: שרת אחד, כתובת אחת, וחבר בטלפון בונה באותה חלקה כמו חבר ב-PlayStation, עם אותו עולם ואותם גיבויים. אם אפילו אדם אחד בקבוצה נמצא בקונסולה או בטלפון, Bedrock הוא מה שמחזיק את כולם יחד.

אתם צריכים Java רק אם כל הקבוצה שלכם משחקת בלקוח העצמאי של Java Edition במחשב ואתם רוצים plugins, מודים של Forge או Fabric, או חבילת מודים גדולה מ-CurseForge. שום דבר מזה לא קיים ב-Bedrock. אם זו הקבוצה שלכם, זה המדריך הלא נכון — עברו אל איך יוצרים שרת Minecraft להסבר על Java, או ישר אל אחסון Minecraft בגרסת Java.

כל מה שלמטה ספציפי ל-Bedrock. הרגלי Java — server.jar, פורט 25565, התקנת plugins — לא חלים כאן, והליכה לפיהם היא סיבה נפוצה לכך ששחקן קונסולה נשאר בלי אפשרות להתחבר.

מסלול א: הרצת ה-Bedrock Dedicated Server החינמי בעצמכם

Mojang מפרסמת Bedrock Dedicated Server חינמי (מכונה לעיתים קרובות BDS) עבור Windows ו-Linux. זה לא עולה כלום ורץ על מחשב פנוי. שימו לב שאין גרסה רשמית ל-macOS — משתמשי Mac מריצים אותו בעצמם בתוך מכונה וירטואלית או קונטיינר של Linux, או בוחרים במסלול המאוחסן שבהמשך.

1. הורידו את ה-Bedrock Dedicated Server. קבלו את הגרסה הרשמית ל-Windows או ל-Linux מדף ההורדה של שרת Bedrock באתר minecraft.net. הוא מגיע כקובץ ZIP — אין תוכנת התקנה ואין Java להגדיר, כי Bedrock היא תוכנה נייטיבית, לא תוכנת Java.
2. חלצו אותו לתיקייה משלו. חלצו את קובץ ה-ZIP לתיקייה חדשה וריקה. השרת כותב עולמות, יומנים וקובצי הגדרות ממש ליד התוכנה, אז תנו לו בית נקי במקום לזרוק אותו לתיקיית ההורדות.
3. ערכו את server.properties. פתחו את server.properties בכל עורך טקסט. השורות שכדאי להגדיר מהיום הראשון הן server-name (מוצג ברשימת השחקנים), gamemode, difficulty, max-players, והפורט. השאירו את server-port=19132 כמו שהוא אלא אם יש לכם סיבה לשנות אותו — 19132 הוא ברירת המחדל של Bedrock, וזה UDP, לא TCP.
4. הפעילו את השרת. ב-Windows, לחצו לחיצה כפולה על bedrock_server.exe. ב-Linux, הריצו אותו מטרמינל שנפתח בתיקייה הזו:

   LD_LIBRARY_PATH=. ./bedrock_server

   המסוף מדפיס את הגרסה שלו ומסיים בשורה שמדווחת על פורטי ה-IPv4 וה-IPv6 שהוא מאזין להם. זה שרת שעובד.
5. בדקו אותו קודם ברשת שלכם. בטלפון או באפליקציית Windows באותו Wi-Fi, הוסיפו שרת עם ה-IP המקומי של המחשב (למשל 192.168.1.20) ופורט 19132. אם אתם יכולים להצטרף, השרת עצמו תקין ונשאר רק החלק הפונה לאינטרנט.
6. הפנו את פורט ה-UDP 19132. כדי שחברים מחוץ לבית שלכם יתחברו, היכנסו לראוטר, מצאו Port Forwarding, והפנו את פורט UDP 19132 אל ה-IP המקומי של המחשב. תנו למחשב IP מקומי קבוע (או שריון DHCP) קודם, כדי שהכלל לא יישבר בפעם הבאה שהוא יתחבר מחדש.

ברגע שהפורט פתוח, חברים מתחברים ל-IP הציבורי שלכם (חפשו "what is my IP" כדי למצוא אותו) בפורט 19132. אם הספק שלכם נותן לכם IP דינמי שמשתנה עם הזמן, שם DNS דינמי חינמי שומר על הכתובת יציבה. זה שרת חינמי שלם — אבל קראו את הסעיף הבא בעיון, כי ב-Bedrock, "איך אנשים מצטרפים" היא שאלה גדולה יותר משנראה, במיוחד עבור מי שנמצא בקונסולה.

איך שחקנים מתחברים — והמכשול של הקונסולות

ב-Bedrock, הצטרפות לשרת לא זהה בכל מכשיר, ולקונסולות יש מכשול אמיתי שמפתיע אנשים. הנה איך כל פלטפורמה מתחברת.

Windows 10/11 ומכשירים ניידים (iOS, Android) הם המקרה הקל. פתחו את המשחק, עברו ל-Play, אחר כך ללשונית Servers, ואז ל-Add Server בתחתית הרשימה. הזינו את כתובת השרת והפורט (19132 אלא אם שיניתם), שמרו, וזה נשאר ברשימה שלכם לפעם הבאה. סיימתם.

Xbox, PlayStation ו-Switch הם המכשול. קונסולות לא נותנות להקליד כתובת שרת מותאמת אישית בשום מקום במשחק — לשונית Servers מציגה רק את שרתי השותפים המומלצים של Minecraft, ואין תיבת "Add Server". זו מגבלה של הפלטפורמה, לא משהו שבעל השרת יכול להפעיל.

הטריק עובד כי הקונסולה שואלת את המחבר איפה נמצאים השרתים המומלצים, והמחבר עונה עם התפריט שלו במקום זאת. זה לא משנה שום דבר אחר בקונסולה או ברשת שלכם, ואפשר לבטל את זה בכל רגע על ידי החזרת ה-DNS ל-Automatic. השלבים הם אותו רעיון בכל מכשיר, ועושים אותם רק פעם אחת:

• Xbox: Settings, אחר כך General, אחר כך Network settings, אחר כך Advanced settings, אחר כך DNS settings. עברו ל-Manual והזינו את כתובת ה-DNS של המחבר, אחר כך הפעילו מחדש את Minecraft ופתחו את לשונית Servers.
• PlayStation: Settings, אחר כך Network, אחר כך Set Up Internet Connection. בחרו Custom, השאירו את רוב האפשרויות על Automatic, והגדירו DNS ל-Manual עם כתובת המחבר.
• Nintendo Switch: System Settings, אחר כך Internet, אחר כך החיבור שלכם, אחר כך Change Settings. הגדירו DNS ל-Manual והזינו את כתובת המחבר.

מכיוון שכתובות ה-DNS החינמיות האלה של שירותי מחבר לפעמים משתנות, בדקו את הכתובת הנוכחית ישירות מהפרויקט של שירות המחבר עצמו במקום לסמוך על מספר ישן בסרטון. בשרת מאוחסן זה הדבר היחיד שאנחנו מוסרים לכם ישירות — כתובת עובדת והשלבים העדכניים לכל קונסולה אחרי ההגדרה, כך שלא תרדפו אחרי ערך מיושן.

מסלול ב: שכירת שרת Bedrock מאוחסן (עולה לאוויר תוך דקות)

שרת Bedrock מאוחסן הוא אותה תוכנת Bedrock Dedicated Server, שרצה במרכז נתונים במקום על המחשב שלכם — פעיל מסביב לשעון, על חומרה שנבנתה לשם כך, מאחורי הגנת DDoS אמיתית. כל מה שמסובך במסלול א' (קובץ ה-ZIP, server.properties, הפניית פורט ה-UDP, השארת מחשב דלוק) כבר טופל. ההגדרה נראית כך:

1. בחרו גודל. בדף אחסון שרת Bedrock, בחרו את מסלול Bedrock והגדירו את הזיכרון (RAM) עם המחוון. Bedrock קליל יותר מ-Java עמוס מודים, אז מספר השחקנים ותוספים קובעים את הגודל יותר מכל דבר אחר — מדריך ה-RAM מסביר איך לחשוב על זה.
2. סיימו את התשלום. השרת מסופק אוטומטית וחי תוך רגעים מההזמנה — בלי כרטיס תמיכה, בלי לחכות לבן אדם. פרטי ההתחברות לפאנל וכתובת השרת מגיעים במייל.
3. שתפו את הכתובת. תקבלו את ה-IP והפורט לחלוקה מיידית, ואנחנו יכולים להגדיר תת-דומיין חינמי כמו play.yourname.com כדי שיהיה קל לזכור ולהקליד — נוח כשחבר מצמצם עיניים לקרוא אותו בטלפון.
4. הוסיפו את האנשים שלכם. שחקני Windows ומכשירים ניידים מוסיפים את הכתובת מיד; שחקני קונסולה משתמשים בשיטת מחבר ה-DNS מהסעיף למעלה, ואנחנו נותנים לכם את הכתובת הנוכחית והשלבים לכל קונסולה כך שאף אחד לא מנחש.
5. נהלו אותו מהפאנל. פאנל GameCP מספק מסוף חי, מנהל קבצים, גישת SFTP וגיבויים בלחיצה אחת. צלמו תמונת מצב של העולם לפני שאתם מנסים תוסף חדש, ושחזרו אותה תוך שניות אם משהו משתבש.

על מה בדיוק אתם משלמים: השרת נשאר פעיל עם יעד של 99.9% זמינות בין אם המחשב שלכם דלוק או לא, הגנת DDoS של Voxility סופגת התקפות שהיו מפילות חיבור ביתי, והעולמות יושבים על אחסון NVMe SSD עם מעבדים במהירות שעון גבוהה. אם נתקעתם, תמיכת צ'אט חי זמינה 8:00 – 23:00 (שעון קישינב). זה אותו שרת חוצה פלטפורמות ממסלול א', בלי החלקים שמשתבשים — אפשר לשקול את זה מול אחסון עצמי בכל רגע בדף אחסון Bedrock.

תוספים וייבוא עולם או Realm

ל-Bedrock אין מודים או plugins בסגנון Java. הוא מותאם דרך add-ons, שמגיעים בשני סוגים: חבילות התנהגות (behavior packs) משנות איך המשחק פועל (יצורים חדשים, מכניקות, שלל) וחבילות משאבים (resource packs) משנות איך הוא נראה (טקסטורות, מודלים, צלילים). מעלים אותם לשרת ומפעילים אותם על העולם, וכל שחקן מחובר — בקונסולה, בטלפון או במחשב — מקבל אותם אוטומטית. זה הבדל אמיתי מ-Java: אם ציפיתם ל-Forge או ל-plugin הרשאות, זה שייך לצד תוכנת שרת Java, לא ל-Bedrock.

העברת עולם שכבר יש לכם היא פשוטה, כי עולם Bedrock הוא פשוט תיקייה:

• משמירת שחקן יחיד או שרת אחר: העלו את תיקיית העולם דרך מנהל הקבצים של הפאנל או דרך SFTP, כוונו את השרת אליה, והיא נטענת עם הבניינים, המלאי וההתקדמות שלמים.
• מ-Realm: הורידו את העולם קודם מתוך המשחק (הגדרות Realm מאפשרות לייצא את העולם הנוכחי כגיבוי), ואז העלו את התיקייה הזו באותו אופן. ברגע שהיא נמצאת על השרת שלכם, אין יותר מקומות לכל שחקן כמו ב-Realm — מי שיש לו את הכתובת יכול להצטרף.

מאחסנים בעצמכם דרך מסלול א'? אותה החלפת תיקייה עובדת גם שם: שימו את העולם בתיקיית worlds של השרת והגדירו את level-name ב-server.properties כך שיתאים. בתוכנית מאוחסנת, גיבויים בלחיצה אחת אומרים שאתם יכולים לצלם תמונת מצב לפני הייבוא ולחזור אחורה אם משהו נראה לא בסדר. עזרת הגירה חינמית — אם אתם עוברים מ-Realm או מספק אחר, התמיכה יכולה לטפל בזה.

שמירה על השרת בגרסת Bedrock הנכונה

ל-Bedrock יש קוריוז אחד ששחקני Java לא מתמודדים איתו באותו אופן: קונסולות וטלפונים מעדכנים את Minecraft אוטומטית, והלקוח מסרב להתחבר לשרת שרץ על גרסה ישנה יותר. אז ביום שבו יוצא עדכון Bedrock, שרת מיושן נועל את כולם בחוץ עד שהוא מובא להתאמה.

באחסון עצמי, זה אומר הורדה מחדש של קובץ ה-ZIP של Bedrock Dedicated Server בכל פעם שיוצא עדכון והחלפה בגרסה החדשה תוך שמירה על תיקיית העולם שלכם. זה לא קשה, אבל זה תלוי בכם, וזה נוטה לקרות ברגע הכי גרוע — בדיוק כשכל השחקנים שלכם עדכנו ורוצים להתחבר.

בתוכנית מאוחסנת, השרת מובא להתאמה עם גרסאות Bedrock חדשות, כך שאין חלון זמן ארוך שבו שחקני קונסולה תקועים במסך הטעינה. אם אתם צריכים להישאר על גרסה מסוימת בשביל תוסף או אירוע, אתם יכולים לנהל את זה מהפאנל במקום זאת. בכל מקרה, "העדכון יצא ועכשיו אף אחד לא יכול להצטרף" מפסיק להיות הבעיה שלכם.

הנעילה הזו לפי גרסה היא גם הסיבה שששרתי Bedrock ו-Java לעולם לא יכולים להתמזג, ולמה בחירת המהדורה הנכונה מראש חשובה יותר מכל הגדרה בודדת — מדריך ההגדרה של Java מכסה את הצד הזה אם חלק מהקבוצה שלכם נמצא במחשב.